דילוג לתוכן הראשי

סביבנו

"ככה זה אצלנו"

מי בכלל החליט שככה עושים פה? ומה גורם לזה להשתנות?

נורמות חברתיות · כללים לא כתובים · העברה חברתית

בפגישת הזום הראשונה בצוות החדש כולם עם מצלמות כבויות.

גם אתם מכבים.

חודש אחר כך מצטרף מישהו חדש. הוא היחיד עם מצלמה פתוחה.

כעבור כמה שניות גם הריבוע שלו מחשיך.

אף אחד לא ביקש. אף אחד לא הצביע.

ובכל זאת, כבר יש כאן כלל.

ואתם כבר חלק מהאנשים שמעבירים אותו הלאה.

האנשים התחלפו. הכלל נשאר.

ב-1961 ערכו רוברט ג׳ייקובס ודונלד קמפבל ניסוי בחדר חשוך.

המשתתפים התבקשו להעריך כמה זזה נקודת אור קטנה.

היא לא זזה כלל, אבל בחושך, בלי נקודות ייחוס, נדמה שהיא מעט נעה.

באחת הקבוצות ישבו שלושה אנשים. שניים מהם פעלו מטעם החוקרים ונתנו בכוונה הערכות מוגזמות. השלישי לא ידע דבר.

ואז החוקרים התחילו להחליף את המשתתפים. אחד אחרי השני. תחילה את משתפי הפעולה ולאחר מכן משתתפים נוספים.

גם אחרי שמשתפי הפעולה כבר יצאו, המצטרפים המשיכו להיות מושפעים מההערכות שלהם.

אנשים שלא פגשו את מי "שהפיצו" את ההגזמה, המשיכו להעביר אותה הלאה.

לא לנצח. ההשפעה הלכה ונחלשה, עד שההערכות התקרבו לאלו של אנשים שלא נחשפו לנורמה המלאכותית.

ובכל זאת, במשך כמה חילופים אנשים נתנו תשובה שלא בדיוק הייתה שלהם.

מתי מה שחוזר הופך לכלל?

לא כל דבר שחוזר הוא נורמה חברתית.

הרגל הוא משהו שאנחנו רגילים לעשות.

מוסכמה היא דרך פעולה משותפת שעוזרת לנו לתאם.

נורמה חברתית כוללת גם ציפייה: מה אחרים עושים, ומה מצפים מאיתנו לעשות.

לכן מצלמות כבויות עשויות להיות עניין של נוחות. אבל אם לא נעים לנו להיות היחידים שפותחים מצלמה, כבר כדאי לשאול איזו ציפייה נוצרה כאן.

ומי משנה את מה שמקובל?

ב-2012 מיפו אליזבת לוי פאלוק והאנה שפרד את הקשרים החברתיים בין 291 תלמידים בבית ספר תיכון בארצות הברית.

הן זיהו תלמידים שמוכרים לרבים או מרכזיים בחבורות שלהם, ובחרו באקראי חלק מהם להשתתף בתוכנית נגד הצקות. 24 תלמידים השתתפו בפועל. הם סיפרו חוויות אישיות על במה, הציגו סצנות מחיי בית הספר והמשיכו בפעילות לאורך השנה.

השאלה שעניינה את החוקרות הייתה - איך התוכנית תשפיע על החיים האמיתיים של התלמידים?

הן גילו שתלמידים שהיו בקשר אישי תכוף עם משתתפי התוכנית נטו לראות הצקות כפחות מקובלות. ויתרה מזאת, נמצאו אצלם גם פחות אירועי משמעת ויותר סימנים להתנהגות שמגינה על תלמידים אחרים. אלה שלמדו עם תלמידי התוכנית באותה כיתה השופעו, אך במידה פחותה משמעותית. ולעומתם התפיסה הכללית על הנורמה הבית ספרית כמעט וכלל לא השתנתה.

מצד אחד,  המחקר המחיש שההתנהגות של אנשים סביבנו מלמדת אותנו מה מקובל. וכשהם מתחילים לפעול אחרת, גם הציפיות שלנו עשויות להשתנות. מצד שני, הוא גם מזכיר לנו שלא תמיד אנחנו אלה שיכולים ללמד או להעביר את המסר.

לא לומדים מה מקובל מכל האנשים באותה מידה.