"ככה הם"

כמה שווה מעשה אחד?

ב-2013 פרסמו שלושה חוקרים מאוניברסיטת פרינסטון ניסוי מעניין על הדרך שבה אנחנו משנים את דעתנו על אנשים.

הם הציגו למשתתפים 50 פנים של אנשים זרים.

לכל פנים הוצמדו תיאורים של מעשים. אחרי כל תיאור המשתתפים התבקשו להעריך מחדש את האדם: עד כמה הוא מוכשר? עד כמה אפשר לסמוך עליו?

אבל החוקרים הכינו להם הפתעה.

התיאורים הראשונים יצרו רושם מסוים. האחרונים התחילו לספר סיפור הפוך.

אנשים שנראו מוכשרים התגלו כחסרי יכולת, ולהפך.

אנשים שנראו מוסריים החלו להתנהג באופן לא מוסרי, ולהפך.

ומה התברר?

שלא כל מידע חדש מקבל את אותו המשקל.

כשאנחנו בוחנים יכולת - להצלחה מפתיעה יש נטייה למשקל גדול יותר מכשלון מפואר.

כשאנחנו בוחנים מוסר ואמינות - דווקא מעשה שלילי עשוי לקבל משקל גדול יותר.

אבל למה דווקא מעשה חיובי כשמדובר ביכולת - ומעשה שלילי כשמדובר במוסר?

במחקר קודם הציגו למשתתפים רשימת מעשים וביקשו מהם להעריך:

מתוך 100 איש - כמה לדעתכם היו עושים את המעשה?

החוקרים מצאו קורלציה בין רמת ה"נדירות" של המעשים לשינויי הרושם בניסוי הקודם שתיארנו. המשתתפים העריכו כי מעשים המעידים על יכולת גבוהה או מעשים לא מוסריים הינם נדירים יותר.

וכך נוצר הקשר נוסף: ככל שמעשה נתפס כנדיר יותר - הוא נטה לקבל משקל גדול יותר בשינוי הרושם.

אז רושם רע קשה יותר לשנות?

לא בהכרח.

ב-2018 פרסמו ג׳ניפר סיגל ועמיתיה סדרת ניסויים שבה המשתתפים עקבו אחר החלטות של שתי דמויות.

הדמויות בחרו שוב ושוב בין רווח כספי לעצמן לבין פגיעה באדם אחר באמצעות מכות חשמל. אחת נטתה להימנע מפגיעה יותר מהשנייה.

לאורך הדרך המשתתפים העריכו את האופי המוסרי של כל דמות ואת מידת הביטחון שלהם בהערכה.

והנה התפנית

דווקא לגבי הדמות שהתגלתה כפחות מוסרית, המשתתפים היו פחות בטוחים בשיפוט שלהם. הרושם עליה גם השתנה ביתר קלות בעקבות החלטות נוספות.

זה לא אומר שמעשים שליליים אינם משמעותיים. גם לא שצריך למהר לסלוח.

אבל המחקר מציע הבחנה מעניינת: מעשה רע יכול להשפיע מאוד על הרושם הראשוני, בלי שהרושם הזה יהיה בהכרח בלתי ניתן לשינוי.

ואולי, באמת לגמישות הזאת יש תפקיד חשוב ביחסים שלנו: היא מאפשרת לנו להיזהר ממי שפגע בנו, בלי לקבוע מראש ששום דבר שיעשה לא יוכל לשנות את דעתנו עליו.

כי כשיש אפשרות לשנות רושם, נשאר גם מקום לתיקון, לבנייה מחודשת של אמון ולחיים משותפים כקבוצה.

אז השאלה אינה רק כמה מהר אנחנו מגבשים דעה על אדם.

אלא עם מי ומתי אנחנו מפסיקים לעדכן אותה.